מדריך לכיצד להפוך את משחק התפקידים שלך למוצלח

תרגמתי את המדריך הזה, הכותב המקורי הוא deaths_soul5 והקישור למדריך המקורי הוא:
http://forum.travian.com/showthread.php?t=82425
תוכלו להיכנס לקישור הנ''ל רק אם תירשמו או אם אתם רשומים לפורום הבינ''ל. אני יודע שיש כבר מדריכים לזה בפורום אבל זה מדבר על משהו די שונה, דומה אבל שונה, אז החלטתי לתרגם וגם לפרסם את זה לכולם אם כבר תרגמתי.
המנהל נקרא בעברית בדרך כלל "שליט המבוך" (מונח שמקורו במשחק התפקידים "מבוכים ודרקונים") אך גם "שליט המשחק" או פשוט "המנחה" או בקיצור שה''ם.


מדריך לכיצד להפוך משחק תפקידים למוצלח

ברכות קורא. אם יש לך הרגשה טובה לקרוא את המילים כאן, אני נוטה לחשוב על שני דברים. הראשון, שלך, אדם ערמומי, יש חוש טוב לבחור לקרוא את המדריך הזה מתוך מספר מדריכים. והשני, הוא שאתה קורא את זה כי אתה מעוניין ליצור משחק תפקידים שלא יהיה גרוע.

ובכן, אתה בר מזל קורא יקר, כי מדריך זה צריך להוביל לך את הדרך. אני אכסה במדריך את רוב הדברים למעט D&D ודברים מהסוג הזה, זה אמור להיות קל יותר לאנשים. דבר ראשון לחשוב מה אומרים בתחילת המשחק, בהקדמה שבמשחק. יש הרבה דברים שעליהם אנחנו צריכים לדון לפני שאנחנו עוברים למשחק עצמו. כלומר, אלו יהיו שני דברים משמעותיים מאוד במשחק: מנהל המשחק והשחקן(או השחקנים, בהתאם).


מנהל המשחק
מנהל המשחק, הוא בדרך כלל זה שהמציא את המשחק מלכתחילה, הוא בקיא היטב בכללים, ויהיה האחד שיקדם את המשחק, בין אם לנתב לשחקן את הדרך, בין אם לעדכן את המפה, או עושה שילוב של השניים. המדריך הזה, מכוון בעיקר בשבילו. עכשיו אנו יודעים את מצוקתה המצערת של דמות זו, נאבקת כל הזמן נגד הטיפשות של המשתתפים שלה, ונגד העצלות שלה לעדכן את המשחק.

כן, אפילו המשחקים הטובים ביותר יכולים להיכשל אם המנהל הוא עצלן. שווי המשחק נמדד על ידי כמה השה''ם משקיע במשחק, כמה מאמץ הוא מעביר, ולפעמים המאמץ הוא אדיר שזה יותר מדי בשביל שה''ם אחד לשאת. לכן היזהר לא לנשוך יותר משאתה יכול ללעוס אדון שה''ם. בכל מקרה, תמיד תוכל להיעזר בעוד אנשים.
תמיד תהיה לך יותר עבודה לסיים מאשר ממה שחשבת, תצטרך להאכיל בכפית זהב את שחקניך.
אנחנו נכסה את זה אחרי זה.

השחקן
המרכיב השני מהמשחק הוא השחקן\ים.
בעיקרון, כל שחקן היה אמור להבין את חוקי המשחק כבר בהתחלה, להשתדרג במשחק בלהיטות, ולאיים על שאר השחקנים בתחושת כיף הן ביריבות והן בידידות.

אם כי אנחנו השה''מים יודעים יותר, לא כן?

בכנות, ככה אמור להיות משחק אם כל בנאדם ממוצע, אבל אתם צריכים להתייחס לכל מי שמשחק כאיש מאוד לא חכם, לא יודע כלום, המקסימום שהוא יכול לעשות זה להתלבש בעצמו, לא מבין שום דבר. מה שאני מנסה לואמר זה שתהיו ברורים ככל האפשר, על כל דבר פצפון.
כמו כן השחקנים תמיד יתחילו לבכות שיש משהו שהוא לא פייר, ולפעמים הם ימתחו את הסבלנות שלנו עד הקצה על כל דבר קטן שאולי יגרום להם להיות פחות אהובים.
מה שאנחנו השה''מים צריכים להבין הוא שאנחנו לא טובים יותר מאותם ''קלוצים''( חח קלוצים, איזו מילה..). ואכן, הם לא רפי שכל(טוב לפחות בחצי מן הזמן, בכל מקרה), ואת התסכולים שלהם לעיתים קרובות ניתן לייחס למנהל שמנהל את משחקו גרוע, אפילו אם הוא לא חושב שהוא גורם לכך. ככה שכן, לעיתים קרובות לשחקנים יש זכות להתלונן.

סוג שחקן- השאלה

השחקן אף פעם, אף פעם לא מפסיק לשאול, ''מה זה עושה?'', ''האם אני יכול לעשות פעולה כך וכך'', ''האם יש לי מספיק אובייקטים כדי בלה בלה בלה''. וזה מספיק כדי לשגע כל שה''ם. הצד החיובי הוא, אם כי הוא לעיתים קרובות שכחן, יש האימרו שהוא גם מאוד נאמן ונלהב לגבי המשחק (אחרת הוא לא היה שואל כל כך הרבה שאלות לגבי המשחק, לא כן?).
לפיכך ניתן להניח שהוא לא ינטוש את משחקך לאורך המשחק כל עוד אתה ממשיך להבהיר מה הוא צריך לעשות ומעדכן את המשחק.

יתרונות: נאמן, שחקן לא מי-יודע-מה-נורא שאפשר לסמוך עליו שינסה לשחק את המשחק על הצד הטוב ביותר או במילים שונות נלהב.
חסרונות: מספר שאלות רב שיכול להיות לא מתאים למשחק מסובך, במיוחד למשחק [b]ארוך ומסובך.


האדון של המשחקים- סוג שחקן

אלו החיים, הממלכה שלו נפלשת והוא לא יעצור בפני שום דבר כדי להרוג את אויביו, תוך שימוש בכל טריק בספר כדי לרסק אותם.
זה לא יהיה כל כך נורא אם יהיא סוג שחקן כזה, אם הוא זוכר שהמטרה הראשית של המשחק היא כיף, והוא עשה את זה כדמות. כל עוד הוא עומד, הוא יעשה בריתות סודיות עם משתמשים אחרים, מייבב לשה''ם לעתים קרובות, מנסה להשיג כל מה שהוא יכול כאשר הוא דורך על שאר השחקנים, ומסתכל על עליהם בזלזול.
למרות שאלו הם שחקנים נאמנים... הם לא רצויים במיוחד, ויש סיכוי שהם יעברו על אחד חוקי המשחק.

יתרונות: נאמנים. לא צריכים הסבר לכללים.. לעיתים קרובות.
חסרונות: צריכים הבהרות ואזכורים מדי פעם. חשים צורך עמוק לנצח.

המקונן- סוג שחקן

המקונן, כשמו הוא. זה סוג שחקן שיגן על הממלכה שלו, יקונן עליה ולא יצא למקום אחר כדי להרחיב את ממלכתו. יש לשחקן הזה נטייה לשמוח לאיד, והוא מקטר לא מעט על דברים. בדרך כלל שחקנים אלו הם שחקנים מוכשרים.
עם זאת, זה אחד השחקנים הרצויים ביותר בקירבך.

יתרונות: שחקן מוכשר. אף פעם לא נוטש את המשחק גם אם כבר סיכוייו אפסיים.
חסרונות: קטרן, מקטר המון.



שחקן רוח רפאים(או שחקני רוחות בקיצור)

הפאנטום של המשחק, שחקן רוח נסחף פנימה והחוצה לתוך האקשן. לפעמים הוא שם, לפעמים הוא לא. לא ניתן לסמוך עליו לעשות את החלק שלו, מסיבות מסוימות, וזה יכול לעיתים להאט את המשחק אם השה''ם הוא יותר מדי סלחן או אם ניתן בטיפשות לשחקן הרוח תפקיד בעל חשיבות. הם אינם מתלוננים כמו שאר השחקנים, אבל אני חושב שזה בגלל שהם לא בסביבה כדי להתלונן. אולי אפשר לסלוח להם על היעדרויות בקטע של איחור אם יש להם שחקן מרהיב, אך למרבה הצער, לעיתים קרובות מאוד רמת המשחק של שחקן רוח הרפאים אקראי בדיוק כמו הופעותיו למשחק. אלו הם לא שחקנים נחשקים במיוחד.

יתרונות: לא מתלוננים כל כך הרבה.
חסרונות: הם לא שם כדי להיות שחקנים מספיק טובים.


סוג שחקן- מאבריקס

מאבריק: אדם בעל דעות עצמאיות או לא-שמרניות

מאבריקס הם, במובנים רבים, השחקנים העיקריים. הם מבינים היטב את הכללים, הם כותבים פעולות שלהם בצורה מעמיקה מאוד, הם בעלי תושייה, ויש תחושה טובה של כיף במשחק. איפלו כאשר הם מתלוננים, זה לרוב מוצדק למדי, ובניגוד לאחרים, במקום רק להתלונן ולזעוף הם גם מציעים דרכים איך לתקן את הבעיה.
עם זאת, טווח ההקשבה שלהם הוא קטן מאוד ואם הם יתחילו לאבד עניין במשחק הם פשוט יעלמו מעל פני האדמה.
ברוב משחקי התפקידים זה די הרסני, מכיוון שלעיתים קרובות כאשר אחרים רואים שהכוכבים(המאבריקס) אורזים כבר, הם נוטים להשקיע פחות מאמץ בהודעות שלהם מאשר בעבר.
ככה שהמאבריקים\מאבריקס גרומים לך, שה''ם מסכן שכמותך, להתאמץ יותר כדי להגשים את הציפיות שלך.

יתרונות: השחקנים הטובים ביותר, כיפים ותופסים את הכללים במהירות.
חסרונות: תחזוקה גבוהה אפשר לומר.



יש עוד הרבה סוגי שחקנים, אבל הם בערך נושאים את אותן תכונות כמו השחקנים שהצגתי כאן בשאר סוגי השחקנים, אז נמשיך הלאה.

עכשיו, המפתח ללגלות האם משחק התפקידים שלך היה טוב הוא שבסוף המשחק כולם מסכימים שהיה כיף, וגם שיאמרו זאת באמצע המשחק שהמשחק כיף. זוהי פסגת השאיפות של כל שה''ם.
ויש עוד מספר דברים שאתה יכול לעשות במשחק שיביאו אותך לשם.

(המשך למטה)

(המשך של למעלה)

1. תהיה סבלני

לשחקנים שלך ללא ספק יהיה גשם של שאלות אליך, אל תקרע את ראשיהם ותרקוד סביב מזרקה של דם. אתה צריך את השחקנים האלה בחיים כדי לשחק את המשחק, אחרי הכל. במקום זאת, נסה להיות סבלני איתם ותסביר להם דברים בנעימות.
אם אתה עצבני, תעשה איזה סיבוב לפני שאתה מגיב על שאלה טיפשית של מישהו, תגיד לו שאתה עצבני ועוד מעט תגיב לו.

2. תהיה תקיף אם צריך
אם כי יש לך מחויבות לשחקנים שלך, אם אחד השחקנים מגזים ועובר על חוקי המשחק(מקלל, מרמה ועוד), אז אל תהסס לשחרר את זעמך עליו. אני מעדיף לתת לשחקנים קודם אזהרה כדי להבהיר להם, אם אני אעיף אותם הם יהיו פגועים וזה גם שחקן פחות.

3. קיים את הבטחתך
הכלל שאני מוצא כהחשוב ביותר. אם אתה אומר שאתה הולך לעדכן ביום שני, עדכן ביום שני. לא יום שלישי או רביעי, יום שני. שום דבר לא מראה יותר מזה על כך שהמשחק עומד להידרדר מהר יותר ממפולת שלגים.
כאשר המשחק הוא עקבי, השחקנים מתוסכלים, והשה''ם צריך לראות את זה כמטלה לתקן את המצב.
כמו כן, בעת התעמתות עם שחקנים, כאשר אתה אומר שאתה מוכן לעשות משהו, עשה זאת, אם נתת קודם אזהרה כמובן. השחקנים שיעופו לא יקבלו את זה בחביבות אז תהיו בטוחים לפני זה שהם יבינו שהם הביאו את זה על עצמם.

(המשך למטה)

(המשך ללמעלה)

ישנם סוגים רבים של משחק, בהתאם למה שאתה אוהב או צריך. לעת עתה, אנו עומדים להניח שזה משחק אחד ולא סדרת משחקים. כל המשחקים מבוססים על סיפור מסוים ויש בהם חוקים מסוימים.
אנו נתמקד בסוג אחד שזה בערך הסוג של כמעט כל המשחקים.


משחקים מבוססים על סיפור מסוים
מלבד כמה כללים בהתחלה, או יעדים מעטים, השה''ם בדרך כלל במשחקים כאלו מאפשר כמעט השתוללות, כל מיני שיגועים משלו כמו כמה טוב השחקנים כותבים ומי מה ומו.
המשחקים האלו הם לרוב כיפים במיוחד, וזה רק אם השה''ם טורח לשים סיפור טוב. יש כמה הגבלות על מה ניתן לעשות ומה לא, אבל יש בעיה גדולה במשחק כזה-
השחקנים פתאום מתחילים להחליט אם ההתקפה שלהם פגעה וכו'.

אז השה''מים צריכים להיות ערניים מאוד במשחקים האלו, כדי לוודא שאף אחד לא הפך לאלוהים במקרה.
אני מוצא שהכי טוב לעשות דוגמה ל-מה אפשר לעשות ומה לא בתחילת המשחקים כדי שהשחקנים ידעו איפה הגבול ולדעת לא לחצות אותו. צריך לעשות את זה בכל סוג משחק, צריך לשים לב שגם לא מורידים יותר מדי מערך של דבר מסוים.

השה''ם צריך לדאוג גם לא לעשות דבר ש''הוא רציני מדי'' רק בשביל הסיפור, הסיפור צריך להיות גמיש במידה מסוימת, ופתוח לשינוי לדוגמא שינוי כמו שינוי השחקנים, אם אפשר לומר כך.
מדי פעם תן לשחקנים לעבור קצת על היכולות שלהם אם הם יסבירו את זה בצורה הגיונית ומעמיקה. זה יתן להם תחושה של כיף והם ימשיכו במשחק.

משחקים שמבוססים על סיפור מצריכים פחות מאמץ, לדוגמא לא צריך לבדוק נתונים סטטיסטים וכו'. זה אומר שדברים לא יכולים יותר מדי להסתבך, אבל מדי פעם כדאי לבדוק אם לדמות יש יכולת להזיז סלעים
אם כי זה יכול לשמור על המומנטום של המשחק, משתמש אחד לא יכול פתאום לבוא ולהחליף משתמש אחר בדמות של המשתמש האחר, זה דבר קשה לשאת- להסביר ועוד ועוד.
בקיצור לא לבקש ממשתמש א' להחליף את הדמות של משתמש ב', ואל תמכור לאנשים כמה המשחק שלך טוב.

אם המשחק שלך כבר נהרס לגמרי, ותהיה כנה עם עצמך, אז אל תתעקש להמשיך איתו.

מדי פעם מישהו מביא לך רעיון לשינוי המשחק אך הוא דורש ממך יותר מאמץ, אל תתבייש לבקש עזרה.

יתרונות משחק כזה: קל יחסית להפעלה, יכול לכלול מספר רב של אנשים מבלי לשבור את השה''ם, חופש עבור השחקנים, המשחק נראה עם יותר בשר מאשר שאר המשחקים.
חסרונות משחק כזה:
אין קו ברור בין משחק לבין god mode מה שנקרא, מאוד קל להיות במשחק הזה עצלן ולא טוב, והמשחק תלוי בעיקר באיכות השחקנים שלך.

למה אי - אפשר לשחק מישחקי מיזבלה?
זה הכי כיף כל הפורום ...
אולי תפתחו לזה תת פורום ?

Metoraf, עצוב לראות שזה מה שאתה כותב לו אחרי השקעה כזו.

Admin - אני לא יודע למה בחרת לתרגם דווקא את המדריך הזה. הוא ארוך. והוא ערוך טוב. אבל עקרונית? הכל שטויות... בשביל משחק טוב צריך מדריך שלא נגמר - אם מחליטים ללכת לכיוון ה D&D.
בוא אני אומר לך משהו - לא כיסית אפילו לא רבע ממה שצריך בשביל משחק טוב.

מה שכן - סחטיין על ההשקעה. בטח ישבת על זה לא מעט זמן. נראלי

תודה לשניכם על התגובות, ובשביל משחק טוב צריך הרבה דברים. כל משחק.
סמוך עליי ניהלתי משחק שהוא כמו התוכנית הישרדות כזה ובסך היו צריכים לקיים כמה משימות וזה היה לפני המדריך הזה, ומכיוון שלא ידעתי לנהל טוב משחק המשחק לא הצליח(אפילו שנרשנו איזה 20 אנשים ורצו עוד יותר להירשם ולא נתתי). אחרי שקראתי את המדריך פה הבנתי את הטעויות שלי.