שלמות - חלק א' [היכרות]

Falkor כתב:שלמות. סיפור חדש שלי. תהנו [=

שבת בבוקר. שקט, שלווה. ניקו קבע לשחק עם חבריו בחצר ביתו. זו חצר טובה מאוד לילדים - יש בה מגלשה ונדנדה כיפית.
ניקו כבר הבנו שקוראים לו ניקו בשורה הקודמת, אני הייתי כותב כאן "הוא" במקום כבר תכנן מה הוא יעשה עם חבריו - מלחמת קרנפים. הוא ילבוש לראשו כובע ויקינג, עם שתי קרניים כמובן, יצבע את עצמו באפור והוא מוכן מבחינת תחפושת. ההורים דווקא לא מרוצים מהמשחקים האלה. ניקו תמיד שומע את זה שהמשחקים שהוא ממציא לא חינוכיים, מסוכנים ואף טיפשיים, לא כמו שאמרנו לך לעשות, אתה יכול להשקיע יותר בענייני שחמט, ואתה יודע שאבא היה אלוף קיבוץ סאסא* בדמקה? בהתחלה של המשפט אתה מדבר על בניקו גוף שלישי ובאמצעו אתה עובר לגוף שני, תקן את זה כדי שיהיה רק גוף אחד במשפט. אם תבחר בגוף שני, הפוך את זה לציטוט.
לא. מלחמת קרנפים זה רעיון טוב. רק צריך תחפושת מושקעת, מקלות, קוביות קרח וכישרון של ריצה על חמש.
לקרנפים יש רגל בלתי נראית, מסתבר.
*
שבת בבוקר. שקט, שלווה. ניקולאס ישן. קרני שמש בודדות מצאו את דרכן בין סבך העלים והענפים של עץ האלון הגדל בחצרו של הבחור וליטפו את פניו. "נמנמנממ, לכו. כן. כן... לא! בנאדם שוכב על מיטה כדי לישון לעזאזל!" בעזרת נקישת אצבע אחת ובודדה נסוגו קרני השמש מחדרו הצנוע של האיש הזועם. לסלק את קרני השמש זה החלק הקל, לקום – מה שבא לאחר מכן, קשה יותר.
דווקא הדברים האנושיים והפשוטים הם אלה איתם יצור כמצפון לא מסתדר. מצפונים גם לא מסתדרים עם מכנסיים ארוכות.
הם לא שמעו על לקפל מכנסיים או על לגזור כמה סנטימטרים בשביל לעשות מכנסיים קצרות יותר. וזה ממש הטריד את ניקולאס, שאהב שרוואלים של בוב מארלי. חבל שתמיד שרוואלים גדולים יותר מדי.

בלית ברירה קם ניקולאס ודידה כסהרורי לכיוון המטבח. הוא אוהב תה לגרון על הבוקר. מים בקומקום החשמלי החלו לרתוח מעצמם.
לאחר כמה דקות המים הגיעו לנקודת רתיחה. כוס התרוממה באוויר. גם הקומקום החשמלי. וגם, כמובן, תיון.
שלושת החפצים, כאילו יודעים את תפקידם, הסתדרו באופן בו נוצר תה. תהליך הנקרא 'שעת תה על הבוקר.'
קרדיט לניקולאס על השם.
מצפון התיישב על כיסאו במטבח עם ספל תה חם. הוא קימט את מצחו ותהה על דברים שחלם בלילה. גם זה מנהג קבוע בבוקר של ניקולאס. סוס עם קרניים. נממ. קרניים, סוס. חד קרן! כן. חד קרן. חד קרן שועט לכיווני וקרניו מופנות אליי. מה טוב ומה נעים. בום. מתעורר.
ניקולאס נאנח. הוא ידע שאלו הם לא חלומות שלו. אלו הם חלומות של ילד – של גוף. הוא קם עם כוס הבוקר שלו** ופסע לכיוון ארון המטבח. כאן הייתי שם פסיק במקום הנקודה משם שלף שקית סוכר.

בלי שום התראה – או הודעה מוקדמת – תה הבוקר של ניקולאס נשמט מידו, כך גם שקית הסוכר, והבחור נפל ארצה. בחור היא לא בדיוק המילה שהייתי בוחר כדי לתאר אותו, הייתי רושם "הוא" במקום, המילה בחור נשמעת מאולצת בהקשר הזה.
*
קרנפים. קרנפים וקוביות קרח. קרנפים, קוביות קרח, וילדים משחקים תופסת בחצר. דווקא אחלה חצר. יש בה מגלשה.
אלו הם הדברים אותם ראה ניקולאס באותו הרגע שאיבד את הכרתו.

חלקו השני של מצפון – גוף, אותר. ושמו של גוף הוא ניקו.
*
ללא ספק, ניקו צדק. לשחק מלחמת קרנפים זה פשוט כיף חיים. טוב, עד השלב שמפריזים קצת ומתנהגים באמת כמו קרנף.
מקס הלך כי קיבל הוא קרן מקסדה ויקינגית בעין, ודניאל הלך כי פחד שגורלו יהיה מר כגורלו של עמיתו שכרגע נמצא בבדיקות לגבי נזק שנגרם לעין, אם נגרם.
לא הלך כמתוכנן. וזה ממש ביאס את ניקו. לא נורא. איך דוד בוב אומר? בקטנה.

נראה כאילו מישהו שפך דלי של שיעמום בכל הבית. היה מאוד משעמם. מאוד מאוד. ניקו רצה שמשהו מלהיב יקרה לו.
לא לשחק 'מחבואים עם באפלואים' (עוד משחק שהמציא. שמתם לב לחרוז?) או לראות ספיידרמן מול הטלוויזיה. או לראות ספיידרמן בטלוויזיה
הוא אפילו לא רצה יותר את הקסדה הויקינגית. הוא רק רצה שינוי, שבירת שגרה.
*
ניקולאס מצא את עצמו שוכב על מיטה בבית חולים. לא, זה לא מה שהוא צריך עכשיו. למצפון לא כואב, מצפון לא צריך עזרה ראשונה.
מצפון הוא יצור בלתי פגיע. מה שהוא היה צריך עכשיו זה משהו אחר. לא סתם הוא איבד את הכרתו, לא סתם היה עד למגלשה כיפית ולמלחמת קרנפים. הוא חייב להגיע לניקו.

---------------------------------
אני מקווה שזה לא מוגזם לבקש תגובות. אל תתקמצנו, הא? (;

*קיבוץ סאסא הוא קיבוץ השוכן למרגלות הר מירון.
**עוד מהביטויים שהמציא - כוס בוקר בשבילו היא איך היום ימשיך. נותן לו תחושה טובה על הבוקר. ממש חשוב לו. עוד דברים שהמציא הם 'סוכר מיותר' או 'כוס בהיריון'. כוס בהיריון מסמלת כוס עם משקה שיש בו גושים כמו תפוזים או שוקו לפעמים. הוא מתעב גם את הדבר האנושי הזה.