שיר|"גבירתי"

רבידים בצבעי פז וארגמן
מעטרים את גופך הנאה.
הו, גברתי הנעלה
מה יפה וחיננית את.
נראה כי מדי יום
מיטיב יופייך.
כמו יין את משתבחת,
ברת מזל שכמותך.
ביופי נשגב את בורכת,
העריכי את מתנתך.


שערך שחור ושופע,
ארוך כנהר שלא נגמר.
כל שאינו סוגד ליופייך
הוא פושע,
כי הרי זה חטא נורא.
נשמתך כה זכה, טהורה וברה,
וכה נבון מבטך.
אילו רק לעיתים היו מביטים
בנפשך ולא בגופך,
היה זה ראוי והולם כי יש בך
עוד מלבד יופייך.


אך זה רק נספח,
כי המראה הוא הקובע.
אישיות היא רק תוספת
לנשים כמותך.
הו, גברתי הנעלה
מסכנה שכמותך.
מתנתך היא גם נטל,
נענשת על לא עוול בכפך.


אילו רק היו הכסילים והאווילים
הללו, מעט יותר חכמים.
היו מבינים כי נשמה טהורה,
זכה וברה כשלך –
היא ייחודך האמיתי.


אל תאמיני לדבריהם הכוזבים,
הם איתך רק בגלל החן החיצוני.
אינם יודעים להעריך מתנתך האמיתית,
חוכמה ונפש רגישה וטובה.
אז את מתהדרת בבגדים יפים,
ובמלוא תפארתך מתהלכת ברחובות.
כי רק כך הם ירצו בחברתך,
לא בגלל תכונות טובות.

אילו רק לעיתים היו מביטים
בנפשך ולא בגופך,
היה זה ראוי והולם כי יש בך
עוד מלבד יופייך.

אני רואה פה סטירה חזקה או דילמה בין דבריו של המשורר.
או אולי אין זו סתירה, וזה רק שיקוף של שינוי דעתו, שמשתנה כי כל הזווית של השיר משתנה.

בהתחלה, כל המספור לנו הוא דמות.
אחר אנחנו שומעים עליה, ועל הבגדים שלה, ובכללי- על היופי שלה.
כל מה שעובר לנו בראש כרגע הוא רק האישה היפה, עם בגדים יפים, שעל פי המשורר מדי יום נהיית יפה יותר. (אני מחכה לראות אותה בגיל 100 )

כל הבית הראשון מתמקד בה.
^^^^^^^^^^^^^^^

ועכשיו, לא מספיק לנו שהיא אישה יפה. אנחנו רוצים לשמוע איך היא נראית! קדימה משורר, תן לנו בשר! בלי קשר לאישה יפה או לא,
זה לגיטימי מאוד להתמקד על משהו שתיארת בכלליות.
אנחנו שומעים אורך, צבע, דימויי על השיער.
אנחנו שומעים על היופי שלה ביחס לאחרים. (תחילתה של נקודת תפנית, שימו לב.)
מבצעים עוד זגזג, והלכים הכי עמוק שאפשר- לנשמה. זכה וכו'... ופה אנחנו שומעים קצת על הרגשות שלה.
מתרחקים שוב, ומזכירים התמקדות על היופי בלבד, תוך כדי ש"האחרים" מוזכרים.

אז יוצא שהבית הראשון מתאר לנו רק אותה בכל העולם.
הבית השני מחליף זיגזגים ומציג לנו שני אלמנטים חדשים:
היופי שלה, בעיניים של הסביבה.
והרגשות שלה, מקום פרטי ובודד שאין כמוהו.
ותוך כדי אנחנו מבינים שהסביבה, האחרים- חושבים רק על היופי שלה.
^^^^^^^^^^^^^^^^

ובבית השלישי המשורר, המוען- מתעורר.
הוא מקבל נקודת מבט אובייקטיבית, ומתחיל להבין את ההשלכות.
את הניגודיות והאיזון והאחריות שנתווספת לכח. (זה לא שלי, זה של ספיידרמן...)

אז 1- רושם כללי.
2- פירוט על הפנימיות, ועל החיצוניות ביחס לסביבה.
3- תפנית, בוקר טוב בעלילה.
^^^^^^^^^^^^^^^^

הוא רוצה שאם כבר יהיה לך מישהו, שיהיה מישהו טוב.
הוא עכשיו מודה במפורשות שלסביבה אכפת רק מיופיה.
והיא?
היא לא מודעת לכלום.
כבר בבית הקודם הבנו שהיא מסכנה, שיש לה נטל.

רושם כללי.
פירוט על הפנימיות, ועל החיצוניות ביחס לסביבה.
תפנית, משנה את השקפת העולם, מעורר רגש.
פירוט והרחבה של הבית הקודם.
^^^^^^^^^^^^^^^^

נקודת המבט שוב משתנה, ומסתבר לנו שהיא כן יודעת
את המציאות העצובה. שזו הסיבה שהיא מתהדרת. מעין
פרדוקס-
בגלל שהיא מתהדרת, מתעניינים בה, דבר שגורם לה להתהדר.
כנראה הדבר ששינה את נקודת המבט שלנו הוא שכל
האלמנטים באו באותו בית.
הוא מאין סיכום של ארבעת הבתים הקודמים. בית אחד שכולל
את-
רושם כללי.
פירוט על הפנימיות, ועל החיצוניות ביחס לסביבה.
תפנית, משנה את השקפת העולם, מעורר רגש.
פירוט והרחבה של הבית הקודם.
הזכרה ואיחוד של כל אלו.
^^^^^^^^^^^^^^^^^

עכשיו המשורר סוף סוף הגיע למה שהוא רצה להגיע כל השיר.
הוא לא העז לפתוח את הפה ולומר לה זאת במפורשות.
הוא תמיד רמז לה, ייעץ לה...
אבל לא אמר זאת במילים ברורות.
ועכשיו, כשהוא אמר-
אנחנו יכולים לנוח. ולסגור את השיר כמו שצריך.
רושם כללי.
פירוט על הפנימיות, ועל החיצוניות ביחס לסביבה.
תפנית, משנה את השקפת העולם, מעורר רגש.
פירוט והרחבה של הבית הקודם.
הזכרה ואיחוד של כל אלו.
וסוף. סוף שבו המשורר מתגבר על קשיו.
^^^^^^^^^^^^^^^^^^

מצוין.
זה סגנון מאוד לא נפוץ, לפחות לא אצלי.
לא יצא לי הרבה זמן לשמוע שירים כאלו.
תודה רבה.
באמת.
העברת לי את הזמן כמו שצריך בקריאת השיר, ובכתיבת הביקורת הוז.

חג שמח,
הZ המוזהב

תודה רבה, Z-GOLD.
הסתירה אכן מכוונת, אני אוהב את הסגנון הזה. נדמה לי שיש לי עוד כמה שירים שכתובים בסגנון דומה.
תחילה, אני מתמקד ביופיה בלבד. בחן החיצוני שלה, בדעת הכלל על מראה. גורם לקורא לחשוב באיזו מתנה נפלאה ומבורכת זכתה, ואולי אפילו לקנא מעט.
ואז, לפתע, אני מנפץ את האשלייה שחייה כל כך טובים ונהדרים, ומציג את צדדיה המכוערים של המתנה הזו, "יופי יוצא דופן". ההתעלמות המוחלטת ממאפיינים פנימיים,
שעשויה להיות אפילו תת - הכרתית. האנשים (ובשיר אני מתייחס במיוחד לגברים), לא מסוגלים לראות בה יותר מאשר בחורה יפיפייה. לא כי אין בה יותר מזה, אלא כי
קשה להם להביט אל תוך נשמתה. קשה להם להיחשף לנפש הטהורה והברה שלה, כאשר מולם ניצב מחסום שכזה, קיר ענק שחוסם את שדה הראייה שלהם. תחילת השיר
מתארת את היתרונות שבמתנה בה זכתה, וההמשך מתאר את החסרונות הרבים. אני מרשה לעצמי לכתוב שמצד אחד היא "בורכה במתנה נפלאה", ומצד שני "נענשה על לא עוול בכפה".
המשפטים הללו סותרים זה את זה - אין ספק. הם מנוגדים באופן קיצוני. אבל ניגודיות קיצונית כזו נכונה לגבי הרבה דברים. כמו פרסום ותהילה, שאמורים להיות נפלאים ומבורכים,
אולם עלולים לדרדר אותך לשפל ולהרע לך. הם מקשים על חייך והופכים אותך למושא להערצה מצד אחד, אך מוקף מעריצים וצלמי פפארצי, כאשר אין אתה יודע האם מעריצים אותך גם
בגלל האישיות, או רק בגלל כישורים מסוימים.


URI

אני רואה שקראת יותר מדי חיים נחמן ביאליק...
אל תנסה להיכנס לנעליים שלו. הוא גדול עליך.

זה כתוב באופן מאולץ מאוד.

דיברת על הניגודיות-
שתהית מאיפה עוד הוא נמצא.

הוא מאפיים מקובל בשירה המודרנית, כנראה משמה זכרת אותו.

וכמו פלקור, כם אני ראיתי דמיון בין חיים נחמן ביאליק.
(למרות שלא חשבתי שזה מאולץ...)

אבל חבל שאני מגיב רק ככה [=
בכללי, ניסית. רואים. הלך לך לא רע - אני בטוח שאצל הרבה אחרים יכול להיות רק גרוע יותר. מה אני אומר, אחרי מחשבה שנייה? לא רע בכלל. שפה גבוהה ויפה.

אני לא מצליח להבין מה גרם לך להסיק שאני מנסה להיכנס לנעליו של חיים נחמן ביאליק, הגדולות משלי בכמה מידות טובות...
אני בסך הכל מנסה להתעלות על עצמי, עם השיר הזה.